מים - אלבומו הראשון והאחרון של אודי טופלברג ז"ל

בס"ד

"מים" אלבומו של אודי טופלברג שיצא לפני כ-13 שנה בלייבל "מי"ם" של  נענע דיסק, הוא הרבה יותר מסתם אלבום, זהו בעצם סיפור חיים עצוב ומרגש כאחד. עצוב בגלל כובד המשא שלו ומרגש גם משמחה שהיוצר הצליח לגבור על כל הקשיים העצומים ולהגיע לתחושת היצירה וההשלמה של פרויקט מסובך ומורכב כזה.

כשאני אומר פרויקט, אני מתכוון ליצירה של אלבום שלם, שהמלחין כותב השירים והזמר הוא נכה 150% ובקושי יכול לדבר...

אודי טופלברג ז"ל, גיטריסט מחונן ובוגר המחזור הראשון של בית הספר למוסיקה רימון. בגיל צעיר חלה אודי בטרשת נפוצה מחלה איומה הגורמת בסופו של דבר לאובדן יכולת התזוזה. אודי נאבק במחלה שנים ארוכות וטרגיות שבמהלכן מצבו התדרדר. עם השנים נאלץ אודי לעבור מגיטרה חשמלית עליה הפליא לנגן לגיטרה בס בה התנועות עדינות פחות, עד למצב בו לא יכל כבר לנגן...

במהלך השנים חזר אודי בתשובה ולמד בישיבת "נתיבות עולם" בבני ברק תוך כדי שהוא מתעקש להתנייד ולא להיכנע למחלה. חבר שהכיר את אודי באותן השנים סיפר לי, "מעולם לא ראיתי את אודי מתלונן על משהו, תמיד שמחה, חיוך, הכרת תודה בצורה שקשה להאמין עד כמה אדם מוגבל כל כך יכול לשמוח כל כך...".

אינני יודע האם ניתן לתאר טרגדיה של אדם שיכולת התנועה נלקחת ממנו, של אומן מוכשר שיכולת היצירה נלקחת ממנו באכזריות דבר שרק מעצים את פועלם של אנשים מיוחדים וטובים כל כך שהצליחו להגשים לאודי את חלומו הגדול.

את אודי הכיר בתחילת מחלתו עוד כנגן תל אביבי, הגיטריסט המוכשר, אסף פינקל, שהיה מגיע מידי פעם לנגן בצוותא יחד עם עוד כמה נגני גיטרה מוכשרים. לפני כעשרים שנה פנה חבר משותף לפינקל וסיפר לו כי אודי רוצה להוציא אלבום משיריו.

אינני מרבה בנסיעות כדי לפגוש אומנים, בעידן הוורטואלי אפשר לפגוש כל אדם דרך הספה הרכה... אבל סיפורו של אודי משך אותי כבחבלי קסם וגרם לי לנסוע במיוחד צפונה לקיבוץ משמרות.

התארחתי באולפני קלמנטינה של ידידי ורעי, ישראל כסיף. שם פגשתי את אסף פינקל. אסף שיתף בזיכרונות מההקלטות ולמרות השנים שחלפו אסף הפליא לנגן את שירי האלבום הסוערים רק על גיטרה אקוסטית.

"פנה אליי חבר משותף ושאל אותי אם אני אוכל אולי לסייע להוצאת השירים. אודי כבר לא יכל כמעט להתנייד לבד, וגם לשיר היה קשה לו. במשך תקופה ארוכה היינו נפגשים ולאט לאט קטע אחרי קטע הוא העביר לי את השירים שכתב והלחין. באותה תקופה גם ליוויתי אותו לטיפולים רפואיים אליהם היה צריך ללכת" סיפר אסף, "אודי היה איש מצחיק מאד למרות המחלה הקשה, אך אסור היה לו לצחוק... צחוק גרם לו לקשיים בנשימה עד מצב של החנקות שהצריכה טיפול רפואי דחוף כך שהיינו נמנעים בכוח מלצחוק למרות שפעמים רבות הצחוק היה נמצא בקצה...".

אסף פינקל, בסיועו של מפיק הרוק הישראלי הנודע, חיים שמש, שנרתם לעניין ארגנו את הנגנים. כולם מהשורה הראשונה בארץ, מיכה מיכאלי, ז'אן פול זימבריס, מיקי שביב, אביב ברק(נקמת הטרקטור), אייל גלזנר (מיומנה) אסף מרוז (איפה הילד) ועוד, ההקלטות נערכו באולפני די בי, אחד האולפנים האיכותיים ביותר. כל אלו נעשו ללא תמורה ובהתנדבות מלאה של הנגנים של אולפני די בי בבעלותו אורי פירסט ושל טכנאי ההקלטה, עופר עיני, שבמסירות היה מעלה את אודי במדרגות ומקליט אותו כל פעם לסשן קצר של כמה דקות עד שאודי היה מתעייף ולא מסוגל להמשיך. 
אודי היה כבר במצב חמור ולא היה מסוגל להקליט בטייק אחד יותר ממילה או שתיים.. מדובר בתקופה בה היו משתמשים בסרטי הקלטה שאותם היה צריך לגלגל חזרה... למותר לציין שהעבודה ארכה כמה שנים.

אסף סיפר לי כי בחלק מהקלטות היה צוות צילום שצילם את התהליך המרגש אך לא הצלחתי ליצור קשר עם אלו שהיו מעורבים בצילומים.

על ההפקה המוסיקלית והעיבודים המעולים אחראי אסף פינקל שכמובן גם ניגן את הגיטרות בכל האלבום.  

באלבום יש 11 שירים שכולם נכתבו על ידי אודי, השירים לא תמיד קלילים להאזנה חלקם מלאים בכאב ובתהייה שלא תמיד קל לשאתה אך כמעט תמיד בתוך הכאב של אודי ישנה תקווה והודאה מן קונטרסט שקשה לעתים להכיל.

האלבום היה חלוצי מאד מבחינת התכנים והמוסיקה שלו, בתקופה בה הוא הוקלט לא הייתה כמעט מוסיקה יהודית מקורית, האלבום הוצע למכירה כמה שנים לאחר שהוקלט ממש בתחילת עידן המוסיקה היהודית והפריחה הגדולה אותה אנו חווים בשנים האחרונות.

החוויה הראשונה שלי מהאלבום לו האזנתי כנער בן 18 הייתה קשה ואפילו ניתן להגדיר אותה כ"מזעזעת", ייסוריו הגופניים והנפשיים של אודי אותם הוא לא מהסס לגולל בשירי האלבום לא קלילים ופשוטים להאזנה. אודי נע בין כעס כאב ואפילו התרסה כלפי שמים ובמשפט שלאחריו הוא מודה באופן מוחלט לבורא עולם. הניגודיות בין ה"איוב" שבתוכו לבין ההודאה הבאמת עמוקה שלו יוצרת תוצאה שהשפיע עליי והקשתה עליי באופן אישי.
דוגמא בולטת לכך היא המשפט המטלטל אותו בחר אודי לכתוב על קידמת העטיפה "רק אלוקים יכול להכאיב כל כך עד שאני מתפוצץ.. ורק אלוקים יכול להנעים כל כך עד שאני מתפוצץ... ותודה על הכל".

עם השנים והבגרות הצלחתי יותר להרגיש את אודי ולמצוא מקום גם לכאב שלו, האם כל השירים אמורים להיות קלילים ומחוייכים? האם החיים של כולנו תמיד קלילים? זהו אלבום של סיפור חיים לא קליל כלל וכלל ועדיין ניתן לשמוע באופן ברור משיריו את התקווה וההודאה.
 

האלבום ברובו הוא אלבום רוק תל אביבי איכותי בסאונד נפלא, אציין כמה שירים ממנו, שיר הנושא של האלבום "מים" שזכה בזמנו לפני כ -13 שנה להשמעות לא מעטות בערוצי הרדיו הפיראטיים והופיע גם באוסף הראשון של הלייבל מי"ם. זהו שיר רוק- תפילה עם ריפים מעולים שמנוגנים על ידי אסף פינקל מומלץ להאזנה בווליום גבוה. לטעמי, אחד משירי הרוק היהודי הטובים ביותר.

"הולך לי על המעקה" שיר לא פשוט שעוסק במצבו של אודי שימו לב לסאונד העמוק הנפלא של הבס של מיקי שביב ולסולו הבס שנכתב על ידי אודי עצמו.

"כל כך" – שיר רוקנרול מעולה שכולל גם קטע ראפ חביב. "שבת" שיר שקט שמלווה רק עם הגיטרה של אסף.

מי שאוהב את הטלטלות וה"דכאון" יכול להאזין ל"מה יהיה" שיר עצוב וכואב על מצבו של אודי.

שוב, לא מדובר באלבום קליל להאזנה אלא באלבום הדורש האזנה משמעותית יותר. השירים המיוחדים והעיבודים הנפלאים בשילוב הסאונד האיכותי כל כך מהווים תשלום הוגן על הזמן המוקדש לו. 

כמו שפתחתי, הפרויקט המרגש יצא עוד בחייו של אודי ז"ל ומהווה השראה לכולנו מה ניתן לעשות מכסא גלגלים במצב חמור כל כך. מרגש לראות התגייסות נפלאה כל כך של מפיקים טכנאים בעלי עסקים ואומנים שוויתרו על טובתם האישית והקדישו מזמנם ומרצם עבור הצלחת האלבום ללא כל תמורה. בטוחני שאודי ז"ל לו הגשימו את חלומו הגדול הכיר להם טובה על כך בכל ליבו.

ניסיתי במהלך ההכנות לכתבה לאתר קרובי משפחה או חברים שיוכלו לתת לי חומרים על אודי כדי שאוכל להנציח בצורה הטובה ביותר את אחד מחלוצי המוסיקה היהודית המקורית שלצערי נעלם אשמח אם מי שיש לו חומרים רלוונטיים להנצחתו של אודי ייצור עימי קשר דרך הבלוג.

6 מתוך 7 בסולם האיכות

הופכים "קש לזהב"

בס"ד

"קש לזהב", אלבום הקונספט המופלא של בני הזוג מיכל ויוחאי מוצרי התגלה לי במקרה מכתבה דווקא בכלי תקשורת שאינו חובב גדול של מוסיקה יהודית.

הרעיון שעומד מאחורי האלבום מעניין מאד, מיכל כתבה מילים המבוססות על אגדות הילדים הידועות ביותר של "האחים גרים". אם חשבתם שמדובר באלבום לילדים אז טעיתם... מילות השירים מדברות על המסע שעברו מיכל ויוחאי שהלחין את כל השירים ומיטיב להעביר את אווירת השירה והמילים אל המאזין.

גם העטיפה יכולה להטעות בציור שתי הילדים עליה אך המתבונן מקרוב ישים לב לצבעים הקודרים והאפלוליים שמורגשים גם באווירה המוסיקאלית של האלבום.

על ההפקה המוסיקלית המשובחת אחראים מפיק הרוק הידוע חיים שמש שעשה באלבום את ההפקה האומנותית והמפיק המוסיקאלי איתי צוק שם ידוע בקהילת הרוק אינדי הישראלית.

סגנון המוסיקה של האלבום משך מאד את אוזניי ומההתחלה הרגשתי שמצאתי משהו שתופס את אוזניי מאד, אינדי רוק אינו משהו שאני מאזין לו הרבה ולמרות זאת יש בהפקה של "קש לזהב" משהו חזק עמוק ומרגש שגרם לי להתחבר אליו ישירות.

ידידי ורעי מפיק המוסיקה היהודית הוותיק, צפי ארן, שנחשף לאלבום אהב מאד את מה ששמע, ונענה לבקשתי לכתוב את התרשמותו מהאלבום המיוחד:

"קש לזהב הוא אלבום מרתק. מיכל כתבה יוחאי הלחין ושר. 10 קטעים באלבום וכל קטע עוסק באגדת עממית אחת כסינדרלה,פינוקיו ודומיהם. האגדות כשלעצמן משלבות תום ילדות ופולקלור עממי  עם זרמים פנימיים של אימה ומכשפות שמציצות פתאום בין עצי יער פסטורלי וצמד היוצרים בשיתוף הדוק עם הנגנים וההפקה המוסיקלית הצליחו ליצוק את המוטיבים הללו לכלים מוסיקלים לשירים פשוטים ונאיביים ובו בזמן עמוקים מרובי משמעות ולא פעם אפלים.

השירים אישיים מאוד ומוליכים את המעשיות לכיוון של אודיסאה (מסע) רוחנית שמתרחשת ברבדים נפשיים פנימיים ודווקא באינטימיות הזאת יש משהו אוניברסאלי שנוגע ללב.

אין אלו להיטי מצעד הפזמונים, הכתיבה השירה  וההפקה אינם תפורים וגזורים באופן מהוקצע, אך הדבר מתאים ותורם לקונספט הכללי. לסיכום: לא לכל אחד- עגמומי קסום אפל ועמוק.        

ובנימה אישית: אחלה, כל הכבוד ליוצרים שלא עושים שום חשבון לשום דבר חוץ מהיצירה שלהם" כתב צפי.

מומלץ להאזנה: "שלגיה" במקצב הרוק הלטיני, "כיפה אדומה" הדרמטי. "פינוקיו" בסלואו הרוק העוצמתי שלו. "הנסיכה והצפרדע" המרגש גם הוא בסלואו רוק ושיר הנושא "קש לזהב".

על אף שלא תמיד הבנתי את כוונת כל המילים בשירים, מדובר במילים אישיות העוסקות בחוויותיהם של היוצרים אך בהחלט יש בהם משהו נוגע ומרתק. אין לי אלא לסכם כי מדובר באחד האלבומים היותר חוייתיים ומרתקים שהאזנתי להם.

6 מתוך 7 בסולם האיכות