תמיד תהיתי מה היה קורה לו פנית לאמן, ואמרת לו שיצירתו תקבל את הכבוד הראוי לה רק לאחר מותו, האם זה היה מקל עליו את החיים המתסכלים של אמן ללא הכרה? האם העולם הבא של אמנים הוא הכרה שלאחר המוות, האם היה בידיעה הזו נחמת עניים להמתיק את גזירת אלמוניותו?
משה יס, קנדי ממוצא יהודי, התגלה בגיל צעיר ככותב שירים ונגן גיטרה מוכשר במיוחד, כצעירים רבים בשלהי מהפכת שנות השישים, הוא מצא את עצמו בקליפורניה, בירת ההיפים העולמית, והחל להופיע עם להקות שונות ומשונות. מהר מאוד הוא מצא את עצמו מנגן לצידם של ענקי התקופה כדייויד קרוסבי, ג'פרסון איירפילן ו"האגודה", במקביל לקריירת סולו כזמר בלאס וגאס ובהוליווד.
ב~1978, התקרב יס אל היהדות, נטש את הקריירה המצליחה ככוכב רוק, ועבר ללמוד בישיבה בירושלים. שם הכיר את נגן הוויולה, שלום לוין ויחד הם הקימו את "מגמה", עד היום מדובר באחד הצמדים הבולטים במוסיקה היהודית באנגלית, ומהחלוצים הראשונים אשר יצרו מוסיקה יהודית מקורית שאינה מבוססת על מילים מהמקורות.
החלוקה בצמד היתה ברורה, יס תפקד כזמר מלחין וכותב המילים, ולוין מילא את תפקיד הזמר ונגן הוויולה. המוזיקה התאפיינה בסגנון ה"פולק-רוק" ששלט אז בעולם, מילים אישיות, גיטרות אקוסטיות רכות ונגינת ויולה אוירירית, השתלבו בעיבודים מינימליסטים למדי אך מלאי עניין ודמיון.
על אף הרמה הביצועית הגבוהה, אלבום הבכורה של "מגמה" לא הצליח בישראל. רוב מאזיני המוזיקה הישראלים באותה עת, היו עסוקים בלהאזין לצביקה פיק מנסה להיות דייויד בואי, וקומץ מאזיני המוזיקה היהודית, העדיפו את קלילות המסרים והפשטות של שירי קרליבך עם הטקסטים הבטוחים מהמקורות. כלל כל אלו, השאירו את המוזיקה של "מגמה", לרקפת החוסה בצילו הגדול של קרליבך, "מגמה" תוייגו כמוזיקה מורכבת מדי לטעם ההמון והפכו לנחלת לחדי אוזן בלבד. יאס ולוין לא זכו להכרה שמוזיקאים איכותיים כל כך היו ראויים וזקוקים לה.
בניגוד לישראל, בארה"ב זכה יס למעט נחמה. כמה משיריו במיוחד הלהיט "מיי זיידי" (באידיש – סבא שלי), הפכו לנכס צאן ברזל, בקהילות רבות. "מיי זיידי" מוכר ומושר עד היום יחד עם עוד רבים משיריו של יס על ידי מוזיקאים יהודים דוברי אנגלית, אשר גדלו על המוזיקה של יס. צמד "מגמה" החזיק יחד שלוש וחצי שנים במהלכם הם שבו יחד לארה"ב והקליטו עוד אלבום נוסף ואלבום הופעה חיה. לאחר מכן ניסה יס את מזלו והוציא אלבומי סולו שלא זכו אף להכרה לה זכה עם "מגמה", דבר שהסב לו עגמת נפש מרובה.
בשנת 1999 קיבל יס בשורה רעה נוספת, הלייבל בו יצאו אלבומי "מגמה", נסגר. כל המסטרים המקוריים של תקליטי מגמה אבדו. כדי לשמר את יצירתו בחיים, נכנס יס לאולפן עם הגיטרה והקליט אלבום אוסף – גרסת סולו ללהיטים הגדולים של "מגמה".
אלבום האוסף הזה, היה אלבומו האחרון של יס, בשנותיו האחרונות הוא חלה במחלה קשה, וסבל גם בחייו הפרטיים. כשמעל כל אלו ריחפה תמיד תחושת הכישלון וחוסר ההכרה הוא פרש מהמוזיקה ועסק בעיקר בהפצת רעיון המשיחיות של האדמו"ר מלובוויטש, אותו טען שראה בחיים לאחר פטירתו… הוא הקים אתר אינטרנט תימהוני למדי, והפך לעוף מוזר ביותר, דבר שהרחיק עוד יותר את האנשים מיצירתו.
לפני שנתיים בגיל 65 נפטר יס ממחלתו, סביר להניח שלשברון הלב על חוסר התקבלותו הייתה השפעה מכרעת על מצבו הבריאותי. וניתן רק לדמיין מה היה קורה לו היה יס מקבל את ההערכה לה היה ראוי האיש שנטש את הבמות הגדולות של הרוק לטובת קריירה של אמן יהודי דתי.
לאחר פטירתו של יס, חברו המפיקים המוזיקליים גרשון ורובה ורוקי זיגלר ליצירת אלבום לשימור מורשתו של יס. השירים הוקלטו ועובדו מחדש תוך כדי שמירת רוח העיבוד של יס אך בסאונד חדשני נוצץ ומפנק. רק לפני כחודש לקראת יום השנה השני לפטירתו הושלמה המלאכה ואלבום האוסף "Yess Legacy" (מורשת יס) יצא לחנויות.
מיטב היוצרים במוסיקה היהודית באנגלית התכבדו בביצוע מחודש של 30 מלהיטיו של יס. גרשון ורובה עצמו, יוסי פיאמנטה, אייבי רוטנברג (דבקות, דסטני), קאנטרי יוסי, לני סלומון (שלוק- רוק), המלחין ברוך צ'ייט (בני הרבנים), המלחין יוסי גרין, אברהם רוזנבלום (להקת ישיבת התפוצות), אמן המוסיקה היהודית- לטינית יהודה גלאנץ, סם גלזר, שלמה כ"ץ, להקת סול פארם של זוכה פרס הגראמי, סי לנזבאום ועוד.
אחד הביצועים המרגשים ביותר באלבום, הוא ביצועו של שלום לוין ז"ל, שותפו של יס לצמד "מגמה", שנפטר במהלך שנות עשיית האוסף, אך הספיק לבצע כמה חודשים לפני פטירתו את השיר "ג'ק שוורץ", שיר קומי מלא בחיוך. ביצועו התאטרלי של לוין, ממחיש את המילים בצורה מצוינת.
אני חייב להתוודות, הכרתי את שמו של יס וידעתי על "מגמה", אך בפועל הכרתי לא יותר משני שירים שלהם. רק לכשהאזנתי לאלבום החדש, נפעמתי לנוכח העושר המוזיקלי, ועוד יותר לנוכח סגנון הכתיבה של יס. אני יכול לתאר לעצמי מה הייתה תגובת המבקרים לשירים כאלו היום, "זה פשוט מידי", "אין תחכום, הוא אומר את מה שהוא רוצה, ישיר מידי". אבל כאן עולה השאלה – האם באמת חייבים להתחכם על כל צעד ושעל? האם שיר עם מילים מתוחכמות שאפילו הכותב שלהן לא בטוח מבין למה הוא התכוון… עדיף על פני שיר פשוט ולעניין?
לחניו של יס מלודיים ונעימים עד מאד והביצועים המחודשים נשמעים פשוט נפלא. אחד הדברים שהפליאו אותי – הרלוונטיות של השירים לא פגה גם לאחר שלושים שנה, קסם שלא פשוט ליצור. המסרים הברורים הטובלים בהומור אותם כתב יס לפני שלושים שנה, מסרים המדברים על כבוד לאמא שממתינה לביקור של בנה, על כבוד לבת הזוג, על כשרות נפשית וקולינרית ב-"זרוק את אומצת החזיר"… הצליחו לרגש אותי ולעניין אותי מאד. חלק נרחב בשיריו עוסקי בחיבור לישראל וירושלים, הגעגועים העזים שלו אליה ומלאים בגאווה יהודית.
אלבום המורשת של יס הוא מצבה צבעונית ומפוארת לאחד מחלוצי המוסיקה היהודית המקורית באנגלית ובכלל. מדובר באלבום שעשוי לתקן במעט את המעוות בחוסר ההכרה ליוצר גדול, אלבום שפורש בפני מאזינים חדשים וצעירים את מורשת יצירתו המפוארת של יס. אלבום חובה לחובבי הסבנטיז ולכל חובבי הפולק- רוק באשר הם.
